ביום 3 באפריל 2011 דחה בית הדין האזורי לעבודה את תביעתה של רו"ח רויטל ברנס (ב"ל 34797-10-10) להחזר דמי ביטוח שמגיעים לה לטענתה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), בשל קיזוז הפסדים שנגרמו לה מהעסק, מהכנסותיה ממשכורת.
רקע עובדתי ועמדת התובעת
גב' ברנס (להלן: "ברנס") הינה רואת חשבון. לברנס הכנסה מעסק, ובנוסף הכנסות כשכירה.
לברנס נוצר בשנה הרלוונטית הפסד מעסק.
לטענתה, מגיעים לה החזרים מהמל"ל בשל קיזוז הפסד עסקי מהכנסות השכר, וזאת מכוח סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי ( להלן: החוק) .
לטענתה גם עובד שכיר יכול לתבוע החזרי דמי ביטוח, שנוכו מהכנסתו ממשכורת.
עמדת המל"ל
מאחר ועל פי החוק קיימת הפרדה מלאה בין מעמד של עובד עצמאי למעמד של עובד שכיר, לא ניתן לקזז הפסדים שנגרמו מהעסק כנגד הכנסות משכר.
אף שניתן לקזז הפסדים מעסק מהכנסות משכר, על פי פקודת מס הכנסה, אין הדבר רלוונטי לעניין החוק.
יש לדחות התביעה על הסף, מאחר ועל פי סעיף 342 לחוק הביטוח הלאומי החזר דמי ביטוח של עובד שכיר יכול להיתבע אך ורק על ידי מעבידו.
במתכוון המחוקק לא איפשר לקזז הפסדים מעסק כנגד שכר עבודה. זאת, על מנת שלא תיפגע זכותו של המבוטח לקבלת גמלאות מחליפות שכר.
החלטה
סעיף 345 לחוק מתייחס להכנסה שנתית של עובד עצמאי ושל מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי. הסעיף לא דן במקרה של עובד שכיר שהוא גם עובד עצמאי.
הלכה היא כי לא ניתן להיבנות מהזכות הקיימת בפקודת מס הכנסה לעניין זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי.
התובעת לא הצביעה על מקור חוקי בחוק הביטוח הלאומי, התומך בתביעתה לקיזוז הפסדיה בגין עבודתה כעצמאית מהכנסותיה כשכירה.
בנוסף, בית הדין הפנה להלכת ביה"ד הארצי לעבודה בו נקבע כי דמי ביטוח ביתר שנוכו מעובד, מוחזרים למעסיק ולא לעובד (והעובד רשאי לתבוע אותם מהמעסיק). אי לכך קבע ביה"ד כי אין יריבות משפטית בין המוסד לברנס.
התביעה נדחתה.
הערה
כיום מדיניות המוסד הינה חד משמעית שאין להשיב דמי ביטוח שנוכו ממשכורת, לא בגין ניכוי הוצאות כלשהן, ולא עקב קיזוז הפסדים. השכר החייב בדמי ביטוח הינו על פי המתואר בסעיף 2(2) לפקודה, הוא השכר על פיו מחושבות הגמלאות.
נכתב ע"י רו"ח אורנה צח גלרט
